נאום הראש (והלענה)

המחצבה אדר א תשס"ח


שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְקֹוָק הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם (ישעיהו נא)
(היזכרו היכן וכיצד חוצבתם, ד"ש חם מהמחצבה שלעולם תהיו אבן מאבניה)



תרבות הגם וגם


מרגש ומאתגר הינו החודש אותה מוסיפה אומתנו ללוח השנה. לכאורה עם הצמדת חיינו הלאומיים לשנת הירח, כדרישת המצווה הראשונה הניתנת לישראל - הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה - היינו מצפים לדבקות במתחדש ובמתקדש בראיית עיניים ולוויתור על שנת השמש הקבועה היציבה וחסרת החיים.
אלא שדווקא כאן מפתיעה התורה ומזהירה – שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה - ומסבירים חז"ל - שמור את חדש האביב ועשית פסח - שמור את הפסח לאביב ואביב לפסח שיבא אביב בזמנו הא כיצד עבר את אדר שיבא אביב בזמנו.
בחירתנו בשנת הלבנה אינה פותרת אותנו מהרמוניה מוחלטת עם שנת החמה. תרבותנו תרבות חובקת כל היא. מסנכרנים אנו את שנת הלבנה המתחדשת, הדינמית והתלויה בנו ובראיית עינינו עם שנת החמה – הטבעית, היציבה, מגדירת העונות, הקבועה מששת ימי בראשית (או מימות המבול) ובלתי ניתנת לשינוי. מחוייבים אנו להמציא חודש שלא היה ולא נברא רק כדי להמשיך לאחוז בלוח הירחי ובלוח השמשי גם יחד.
כמובן שהרמוניה זו משפיעה ישירות על כל אחד מאיתנו הנושא מחד את תכונותיו המולדות – גנטיקת אבותיו, שרש נשמתו, מתנות בוראו. ומאידך את בחירתו הוא – כיצד לעצב את אישיותו, כיצד לשלב את כוחותיו ובאיזה תחום בעולם לפעול. כשהאתגר היהודי הגדול הנו השילוב ההרמוני בין השניים – השמש והירח, שבט וינואר, גנטיקה ובחירה - תמיד "גם וגם" ואף פעם לא "או או".

שולחן גבוה

סוסיא- ישיבת בנ"ע לחינוך סביבתי.
ישעי גוטליב (מחזור ה')

חשבתם פעם איפה אתם לומדים? מה זה אומר חינוך סביבתי? אני לא מתכוון לשליטה בשכבות של מדבר יהודה או על ידע נרחב בצמחי הנגב אני מתככון לסביבתי.

כיתה ט'. נערים רכים. רק אתמול התעוררו מחלום מפחיד ורצו למיטה של אבא ואמא. אני נבוך ומפוחד. עיני חולפות במהירות על פני חברי החדשים, בני מחזורי. חלקם מחייכים, חלקם נבוכים כמוני. גבר צעיר ניגשד אלינו ומציג את עצמו. הרב אריאל. אנו מתיישבים והוא מחלק לנו דפים. "ברוכים הבאים לבית ספר לעבודת ה'"

לסביבתי בעיני יש שלושה פירושים:
סיבה- יש סיבה שבגללה הגענו לפה. לא סתם הפכו כל הקופים לבנ"א. לטפס על עצים ולשמוע גלגל"צ גם קופים יכולים. סביבתי לא רק מחפש סיבה לקיומו. הוא מנסה לספק אותה.

כיתה י'. אני רועד מקור. צינת הלילה של מדבר יהודה מרקידה אותי ברעידות קטנות.סיור סליחות. יושבים במעגל. שותקים קצת. מסירים מחיצות. אחד החבר'ה מדבר. חושף לעינינו עולם חדש, פנימי. עמוק. יפיפה. אנחנו מקשיבים בריכוז. מעניקים לו בשתיקה חום חיבוק והקשבה. כשהוא מסיים הוא מוסיף מילה אחת. תודה.

סביבה- במהלך חיינו אנו נפגשים עם אין ספור חיים אחרים, חברים, מכרים או סתם אדם זר ברכבת. הם מרכיבים את הסביבה שלנו. בתוכה הם לוחשים לנו. תתעניין, תעזור, תפקח עיניים.
הסביבה היא לא רק אנושית. גם המטבח בביתי לאחר ארוחת ערב מבקש עזרה. סביבתי הוא אדם המודע לסביבתו. הוא חש אותה. כשכואב לה כואב לו. כשהיא שמחה הוא מחייך והוא תמיד משתדל להפוך אותה למקום טוב יותר.

כיתה יא'. "אחי, אפשר חמישה שקלים? מארגנים יום הולדת למשה." אני מרים מבט תמה. "לא ידעתי שיש למשה יום הולדת". אני משיב ומוציא מטבע כסוף מכיסי. "גם אני לא ידעתי" הוא עונה לי. "אבל שמתי לב שהוא עצוב. דיברתי איתו קצת והוא סיפר לי שאף פעם לא חגגו לו יום הולדת. אז חשבתי לארגן משהו" בסוף הערב אחרי בלונים עוגות מתנות, וכמובן החיוך הענק של משה, אני מביט בחבורת הנערים המתפזרת ושמח שאלו הם חברי.

מסובב- פעם מישהו אמר לי משפט חכם. "הזדמנות לא באה, הזדמנות יוצרים" לכל דבר שקורה בעולם יש סיבה. אני אגלה לכם סוד. יש הרבה דברים בעולם שצריך שיקרו. והם יקרו רק אם מישהו יגרום להם לקרות. סביבתי משתדל שהוא יהיה זה שיסובב את הגלגל.

כיתה יב'. מסיבת הסיום כמעט ונגמרת, החברה מכוננים לנסיעה. אחד החבר'ה מנופף בידיו, מכנס את כולם בהתרגשות. "התכנסות אחרונה" הוא לוחש. ואנחנו, חבוקים, גוש אהבה ואחדות. "אחים אחים אחים שמחה שמחה שמחה" ואני מתבונן באחים שלי. בכל אחד ואחד מהם. ויודע שהם הסיבה שאני אני.
להיות סביבתי זה כיף. זה מגניב. אבל זה גם מחייב. העיגול הקטן מצד שמאל של החולצה מכתיב לחיות ברמה אחרת.
שיעור ב'. אני יושב ברכבת. בדרך לישיבה. איתי ברביעיה יושבים חבר'ה דתיים, צעירים. מתפתחת שיחה ידידותית בינינו. ואני שואל מאיפה הם. אחד מהישיבה הגבוהה בעכו. השני מחיפה. והשלישי מההסדר בקרית שמונה. ואתה מאיפה? הם שואלים. המחשבות חולפות. התחלתי באיתמר. עכשיו במעלות. עוד מעט צבא. "אני?" אני עונה "אני מסוסיא"

אזימוט - חידושים בסביבה

מודיעין 144

ואהבת את

(הידיעה היא היא הבסיס לאהבה וכדי שנמשיך לאהוב זה את זה חייבים אנו לדעת האחד אודות רעהו)

שלג על עירי – אחרי 8 שנות בצורת שלגית חזר השלג לסוסיא ובגדול. שוב סיורי שלג, שוב מבוא להיפוטרמיה, שוב חשש למשבר גז, שוב משמעות השלג בתנ"ך בחז"ל ובנשמה, ושוב טיש סיבירי וליקר מחופש לוודקה – כמו שאומרים בסוסיאית "שוב מפגש שכינה לבן בוהק מטהר ומעודד".


דיר עזיז – החודש נחנך בסוסיא דיר עיזים ענק ומדהים ולידו מחלבה משוכללת. הדיר ממוקם לרגלי מגדל המים והנו פרי חזונם, השקעתם ועבודתם המדהימה של בני אריאל ואח של אביחי לברן. כולם מוזמנים לקפוץ ולקבל זריקת חזון ועשיה בגדול.


עדיף מאוחר – תודה לבני מחזור א' הבאים להשלמת בגרויותיהם וממחישים למחזורים הצעירים למה כדאי מאד להשקיע בלימודים.


בנבל העשור – שנת העשור הולכת ומסתיימת ואנו בעיצומו של סיעור מוחות הכיצד מודים לקב"ה, עורכים חשבון נפש, מפנימים השגים ומסמנים יעדים והכל ברוח סוסיאית. נשמח לקבל מכל אחד מכם מייל ובו נקודת ראייתו על הישיבה – מה קיבלת כאן, במה אתה שמח, מה היה פיספוס, רגעי שיא, מה הישיבה מהווה עבורך כיום. מה הם צפיותיך היום מהישיבה (אם בכלל) תגובותיכם חשובות לנו ביותר אנא השקיעו מזמנכם וכוחותיכם ושילחון בהקדם. (מצ"ב בקטע לפני כן, כמצית מאמר שכתב ישעיהו גוטליב (ה) לסוסון האחרון).


שבת של מי - תודה רבה למחזורים ה, ו על השתלבותם בשבתות הישיבה האחרונות. המפגש עמכם מדהים, מפרה, משמח ומוסיף טעם ומשמעות לעבודת החינוך היומיומית בכור הגרעיני של בית מדרשנו – תודה ומכם יראו יתר המחזורים וכן יעשו.





{ להתראות בגיליון אדר ב – בעזרתו יתברך ובהשתדלותנו}

חזור

הדפס