"...ולך הקורא, החפץ בקשב הרוח הירושלמית ובעינוגי מידותיה, בהכרת גדוליה והסתופפות בצל ענקיה לא נותר אלא לאפשר ל'נקיי הדעת' לבא כשמן בעצמותיך. אם בנתיבות השיטוט ברחובות קריה, ואם בהליכת אצבעות אל מול פני האח המבוער, אם בהיכלי ישיבות על סטנדר מתנודד, ואם על כסא הנהג באותם רגעי המתנה יגעים ומתסכלים. לעיתים סביב שולחן השבת בסלילת דרכם של דורות הבאים, ופעמים כמנת חיים לרגעים נדכאים..."